תביעת תאונות אישיות

מההגדרה שהובאה מעלה ניתן ללמוד שחברת הביטוח לא מוכנה לכסות, מלבד מחלה, גם מיקרוטראומה או טראומה נפשית שלא עקב פגיעה פיזית.

חשוב להיוועץ עם עורך דין נזקי גוף, כדי להבין אילו מקרים מכוסים ואלו לא, ומתי מדובר בתחום "אפור" שניתן להתווכח לגביו. עורך דין הבקיא בחוק ובפסיקה של בתי המשפט, יוכל לייעץ האם מדובר במקרה שמצדיק פנייה לבית משפט.

תקופת ההתיישנות בהגשת תביעת ביטוח תאונות אישיות עומדת על 3 שנים. זאת להבדיל מדיני הנזיקין הכלליים, בהם תקופת ההתיישנות היא 7 שנים ממועד התאונה. כלומר, אם לא מוסכם על גובה הפיצוי בטרם חלוף 3 שנים ממועד התאונה, התביעה תתיישן – אלא אם תוגש עד לאותו מועד תביעה לבית משפט. חשוב לציין שהתכתבות ומשא ומתן עם חברת הביטוח אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות, אלא רק הגשת תביעת ביטוח תאונות אישיות לבית המשפט.

תקופת ההתיישנות של 3 שנים קבועה בחוק חוזה הביטוח בחריג אחד: נקבע כי אם "הייתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח". הכוונה היא שבעניין תביעה בגין נכות צמיתה, את 3 השנים יש למנות מהמועד שבו התגבשה סופית הנכות הצמיתה ולא ממועד התאונה. בכל מקרה, ועל מנת למנוע טענת התיישנות מצד חברת הביטוח, יש לבדוק עניין זה ולהיוועץ עם עורך דין לביטוח תאונות אישיות מוקדם ככל האפשר.

שכר הטרחה נקבע בכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו. על פי רוב, אנו נוהגים לסכם על שכר טרחה לפי אחוזים מתוך הפיצוי הסופי בתיק (לא כולל ערעור ולא כולל הוצאות, אם ישנן).