תאונות דרכים

חברת הביטוח המבטחת בפוליסת ביטוח חובה של הרכב שבו האדם נהג או נסע. במקרה של הולכי רגל, החברה שביטחה את הרכב הפוגע היא שאמורה לשאת בנטל הפיצויים לאדם הנפגע. במקרה של הולך רגל או נוסע שנפגע ברכב שבו לנהג לא היה ביטוח, הגורם המבטח הוא "קרנית" - קרן ממשלתית שהוקמה למטרה זו.

לא. משנת 1975 נקבע בחוק שהאחריות של חברת הביטוח לפיצוי מוחלטת, כלומר ללא קשר למידת האשמה בתאונה. לדוגמה: שני נהגים שנפגעו פגיעה דומה, יקבלו פיצוי דומה – גם אם האחד חצה את הצומת באדום והשני בירוק.

אם תאונת הדרכים התרחשה במסגרת שעות העבודה, או בדרך למקום עבודה ובחזרה הביתה, יש לפנות במקביל גם למוסד לביטוח לאומי (ענף נפגעי עבודה). ניתן לקבל פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי, ולאחר מכן גם מחברת הביטוח. חשוב להדגיש עם זאת שהפיצוי מחברת הביטוח יהיה משלים למה שכבר שולם, ובכל מקרה לא ישולם פיצוי כפול מגופים שונים.

• בתיק שהסתיים בפשרה ללא הגשת תביעה לבית המשפט: 8% מהפיצוי בתוספת מע"מ.
• בתיק שהסתיים בפשרה לאחר שהוגשה תביעה לבית-משפט: 11% מהפיצוי בתוספת מע"מ.
• בתיק שהסתיים לאחר שהוגשה תביעה לבית-משפט וניתן פסק-דין ללא פשרה: 13% מהפיצוי בתוספת מע"מ.

למעט מקרים חריגים בכפוף לנסיבותיו של כל מקרה

פנייה מוקדמת למשרד עורכי דין הבקיא בתחום הנזיקין יכולה להיות ההבדל בין קבלת מלוא הזכויות והפיצויים, לבין דחיית התביעה על הסף. זאת משום שעורך הדין מיומן יותר במשא ומתן מול חברות ביטוח, מכיר את החוק ואת פסקי הדין בנושא. עקב כל אלה סביר להניח שישיג פיצוי גבוה יותר באופן משמעותי.